בניית מוצר
במשך שנים לא הייתה ברירה: כדי לבנות מוצר היה צריך צוות, וצוות אומר שהכוונה עוברת ממסמך לעיצוב לקוד ומאבדת דיוק בכל תחנה. זה מה שהשתנה. אני מחזיק את המודל העסקי, את המסר ואת הקוד בראש אחד, ומה שעולה לאוויר הוא מה שהוסכם.
הבהרה מוקדמת
ההבטחה כאן אינה שאני עושה הכול לבד, אלא שיש אדם אחד שאחראי על השלם.
כשצריך מומחיות ספציפית אני מביא אנשים, וכשיש לכם צוות אני עובד איתו. מה שלא מתחלק הוא ההגדרה של המוצר: מה הוא, למי, איך הוא מרוויח, ואיך כל החלטה קטנה מתיישבת עם התשובות האלה.
ברוב הפרויקטים אין אדם כזה. יש מנהל שמתאם בין ספקים, וזה תפקיד אחר לגמרי. מתאם שומר על לוח הזמנים, מחבר שומר על הכוונה.
איך זה עובד
הסדר הוא לא נוהל אלא הכרעה. רוב הפרויקטים מתחילים בשלב שלוש ומגלים את שלב אחת מאוחר מדי.
לא מסמך אפיון של ארבעים עמודים אלא הכרעה על היחידה הבסיסית: מה הדבר האחד שהמוצר עושה, למי, ומה קורה בפעם הראשונה שמישהו נכנס. רוב המוצרים נכשלים כאן ומגלים את זה חצי שנה אחר כך.
המודל העסקי והמסר נקבעים באותה ישיבה שבה נקבע המבנה, כי הם אותו דבר. מוצר שגובה כסף בצורה שלא מתיישבת עם מה שהוא מבטיח מייצר חיכוך שאף עיצוב לא מתקן.
כשיש כבר עסק והמסר הוא מה שתקוע←מוצר עובד שאנשים אמיתיים יכולים להשתמש בו, ולא אב טיפוס להדגמה. כולל מה שרוב הגרסאות הראשונות שוכחות: הרשמה, תשלומים, דואר יוצא, פאנל ניהול ומדידה.
הגרסה הראשונה היא שאלה ולא תשובה. ההבדל בין מוצר שמשתפר לבין מוצר שקופא הוא האם מי שבנה אותו עדיין מבין למה כל החלטה התקבלה, ואצלי זה אותו אדם.
ואיך מביאים לזה אנשים←מה אפשר להראות
כל מספר כאן נמדד על מוצר שרץ בפועל, כולל מוצרים שאני הבעלים שלהם ולכן אפשר לבדוק אותם לעומק.
700+
עמודי מוצר עם סליקה חיה וחשבונית אוטומטית
2 קהלים
תמחור B2B ו-B2C על אותו קטלוג, בלי שיראו זה את זה
מקום 1
בעולם על narrative engineering, קטגוריה שטבעתי וניצחתי
3,462
חשיפות אורגניות בחודש המלא הראשון של מוצר חדש
הסיפור המלא של כל אחד מהם, כולל מה שנשבר בדרך ואיך זה תוקן, בתיק העבודות.
שאלות
המחברות היא שלי, העבודה לא תמיד. כשצריך מומחיות ספציפית אני מביא אנשים, וכשיש לכם צוות אני עובד איתו. מה שלא מתחלק הוא מי מחזיק את התמונה השלמה, כי ברגע שאין אדם אחד שאחראי על השלם, כל מסירה בין אנשים מאבדת עוד קצת מהכוונה המקורית. זו הסיבה שמוצרים יוצאים שונה ממה שתוכננו.
לא בגלל שאני עובד מהר יותר מצוות, אלא בגלל שאין מסירות. בפרויקט רגיל אסטרטג כותב מסמך, מעצב מפרש אותו, מפתח מפרש את העיצוב, וכל פרשנות עולה זמן ודיוק. כשזה יושב בראש אחד, השלב הזה פשוט לא קיים. הכלים של השנים האחרונות הגדילו את זה מאוד, אבל הם לא הסיבה, הם המכפיל.
אחרי אפיון קצר אני נותן מחיר קבוע לפרויקט ולא חשבון פתוח לפי שעות, כדי שתדעו מראש למה אתם מתחייבים. גרסה ראשונה ממוקדת ופלטפורמה מלאה הן שתי עבודות שונות בסדר גודל, ואפיון הוא מה שמכריע ביניהן.
כן, ובכתב. הקוד סטנדרטי, יושב אצלכם, ואינו נעול על כלי פנימי שלי. אם תרצו להמשיך עם מפתח אחר בעוד שנה, זה אפשרי בלי לבנות מחדש. פרויקט שנועל אתכם עליי הוא פרויקט שמוכר לכם תלות במקום מוצר.
כן, וזה תפקיד מוגדר: אחריות על השלם בלי סמכות ניהולית על האנשים. אני מחזיק את ההגדרה של המוצר, את המסר ואת ההכרעות הארכיטקטוניות, והצוות שלכם בונה. זה נכון במיוחד כשיש פרויקט שלא מתכנס ואף אחד לא מצליח להסביר בדיוק למה.
אני אומר את זה, ומוקדם. אני לוקח מספר מוגבל של פרויקטים במקביל, ולכן אין לי אינטרס לקחת פרויקט שלא יעבוד. שיחת אפיון שנגמרת בהחלטה לא לבנות שווה יותר מכל מה שהייתי גובה עליו.
בחצי שעה אפשר לדעת די הרבה: מה היחידה הבסיסית של המוצר, מה חייב להיות בגרסה הראשונה, ומה אפשר לדחות בלי לפגוע בשום דבר. גם אם לא נמשיך יחד, זו שיחה שתשאיר אתכם עם תמונה ברורה יותר.