רמת אבטחה
הרמה קובעת מה תצטרכו לעשות בפועל, מסקר סיכונים ומבדקי חדירות ועד תיעוד גישה והדרכות. הסיווג עצמו נשען על שתי תוספות לתקנות משנת 2017, ועל שני חריגים שרוב הסיכומים ברשת משמיטים. הבדיקה כאן עוברת על כולם.
בדיקה
שני מספרים וכמה סימונים. הכול רץ בדפדפן שלכם ושום נתון לא נשלח לשום מקום, וזה לא במקרה בדף שעוסק באבטחת מידע.
כל מי שקיימת עליו רשומה, לא רק לקוחות פעילים.
כל יחיד שיש לו גישה למידע או למערכות. ספק חיצוני שאינו יחיד אינו נספר.
מה מאפיין את המאגר
אילו סוגי מידע יש במאגר
הרשימה הזאת היא של התוספת הראשונה לתקנות אבטחת המידע משנת 2017, והיא אינה זהה להגדרת ״מידע בעל רגישות מיוחדת״ שבחוק. הן חופפות אבל לא נבדקות באותה שאלה.
לצורך בדיקת חובת ההודעה לרשות
מלאו את שני המספרים כדי לקבל סיווג. הכול רץ בדפדפן שלכם, ושום נתון לא נשלח לשום מקום.
ארבע הרמות
לכל רמה יש לא רק תנאי כניסה אלא גם דרך יציאה, וזה החלק שנופל בסיכומים.
יחיד או תאגיד בבעלות יחיד, שרק הוא ולכל היותר שני בעלי הרשאה נוספים משתמשים במאגר.
ההגדרה נשללת בשלושה מקרים: מאגר שמטרתו מסירת מידע לאחר, מאגר עם מידע על 10,000 איש ומעלה, ובעל מאגר שכפוף לחובת סודיות מקצועית לפי דין או אתיקה. השלישי תופס הרבה עצמאים שלא חשבו על זה: עורכי דין, רואי חשבון ומטפלים.
ברירת המחדל. כל מאגר שאינו נכנס לתוספות ואינו מנוהל בידי יחיד.
גם מאגר שהיה אמור להיות בינוני יורד לכאן אם חל עליו אחד משני החריגים שבפרט 2 לתוספת הראשונה.
שלוש דרכים להגיע לכאן: מאגר שמטרתו העיקרית מסירת מידע לאחר, מאגר של גוף ציבורי, או מאגר שיש בו מידע מתשעת הסוגים שבפרט 1(3).
רק המסלול השלישי כפוף לחריגים. מאגר של גוף ציבורי או מאגר למסירת מידע נשארים בבינונית בלי קשר למספר בעלי ההרשאה.
מאגר שהגיע לבינונית דרך מסירת מידע לאחר או דרך סוגי המידע, ויש בו מידע על 100,000 איש ומעלה, או יותר מ-100 בעלי הרשאה.
גוף ציבורי שהוא רק גוף ציבורי אינו מטפס לכאן. התוספת השנייה מפנה במפורש לפרטים 1(1) ו-1(3) בלבד.
שאלות
אולי, ורק במסלול אחד. החריג שבפרט 2(2) לתוספת הראשונה חל כשמספר בעלי ההרשאה אינו עולה על עשרה, אבל הוא מנוסח כחריג לפרט 1(3) בלבד, כלומר לסוגי המידע. אם הגעתם לבינונית בגלל שאתם גוף ציבורי או בגלל שמטרת המאגר היא מסירת מידע לאחר, מספר בעלי ההרשאה לא משנה. וגם כשהחריג חל, יש שאלה פרשנית פתוחה אם הוא עומד גם מול התוספת השנייה כשיש במאגר יותר מ-100,000 איש.
במקום מעניין, ורוב הסיכומים מפספסים אותו. חובת הסודיות המקצועית שוללת מכם את המסלול של ״מאגר המנוהל בידי יחיד״, גם אם אתם עובדים לבד לגמרי. אבל אם מספר בעלי ההרשאה אצלכם אינו עולה על עשרה, ולשם הגעתם דרך סוגי המידע ולא דרך מסירת מידע לאחר, החריג שבפרט 2(2) מחזיר אתכם לרמה הבסיסית. התוצאה היא שעורך דין יחיד עם תיקים רפואיים יושב ברמה הבסיסית, ואותו עורך דין עם משרד של חמישה עשר עובדים עולה לבינונית. המספר שקובע הוא בעלי ההרשאה, לא מספר הלקוחות.
כל יחיד שיש לו גישה, לפי הרשאת בעל המאגר או המחזיק, למידע מהמאגר, למערכות המאגר, או למידע ולרכיבים שנדרשים להפעלתו או לגישה אליו. יש כאן פרט שמפתיע: ספק חיצוני שאינו יחיד אינו נספר כבעל הרשאה, וגם יחיד שקיבל גישה מהמחזיק ולא מכם אינו נספר אצלכם.
לא בהכרח, וזה החריג שהכי הרבה עסקים מפספסים. פרט 2(1) קובע שמאגר שכל המידע הרגיש בו נוגע למועסקים ולספקים ומשמש לניהול העסק בלבד נשאר בבסיסית, אבל רק אם סוגי המידע הם רפואי, עבר פלילי, נתוני תקשורת, תמונות פנים ומידע כלכלי. אם יש שם גם מידע על צנעת חיים אישיים, מידע גנטי, דעות פוליטיות או אמונות דתיות, מזהה ביומטרי שאינו תמונת פנים או הרגלי צריכה מסגירים, החריג נופל.
שתי רשימות שונות שנוצרו בשני מועדים, ואי אפשר להחליף ביניהן. רמת האבטחה נקבעת לפי תשעת הסוגים שבתוספת הראשונה לתקנות משנת 2017. חובת ההודעה לרשות, ותעריפי העיצומים המוכפלים, נקבעים לפי ״מידע בעל רגישות מיוחדת״ כפי שהחוק מגדיר אותו אחרי תיקון 13, וההגדרה הזאת כוללת גם מוצא, נטייה מינית, הערכת אישיות ונתוני מיקום. הן חופפות ברובן, אבל בדיקה שמניחה שהן זהות תיתן תשובה שגויה בקצוות.
שני דברים שעולים כסף אמיתי: סקר סיכונים ומבדקי חדירות, שנדרשים אחת ל-18 חודשים ברמה הגבוהה בלבד. בנוסף מתווספת חובת דיווח לרשות על אירוע אבטחה חמור, ומתהדקות חובות הבקרה על מיקור חוץ. גם העיצומים על הפרת התקנות גבוהים יותר במאגר ברמה גבוהה.
רק אם מתקיימים שני התנאים יחד: יש במאגר מידע בעל רגישות מיוחדת על יותר מ-100,000 איש, והמאגר אינו חייב ברישום. אז יש למסור הודעה לרשות בתוך 30 יום, ולכלול בה את פרטי בעל השליטה, את פרטי ממונה הגנת הפרטיות אם קיימת חובה למנותו, ועותק ממסמך הגדרות המאגר. זו חובה חדשה שהחליפה חלק מחובת הרישום שבוטלה, והרבה ארגונים הניחו שביטול הרישום פטר אותם מהכול.
הצעד הבא
אחרי שיודעים את הרמה מתחילה השאלה המעשית: האם קיים מסמך הגדרות מאגר שמשקף את המציאות, אפשר לדעת מי ניגש למה, ואפשר למחוק לקוח באמת. ברוב הארגונים התשובה לשלוש האלה שלילית, וזה פער טכני ולא משפטי.
הדף הזה מסביר רגולציה ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לרקע ראו המדריך לתיקון 13, לחשיפה הכספית את מחשבון העיצומים, ולחובת מינוי ממונה את הבדיקה הייעודית.