רוב המדיניות בישראל אינה כתובה רע.
היא פשוט לא נכונה.

אפשר, וזה גם מה שרוב האתרים עשו, וזו בדיוק הסיבה שרוב המדיניות בישראל אינה נכונה. מדיניות היא תיאור של מערכת, ומערכת של עסק אחר אינה שלכם. הבעיה אינה הזכויות על הטקסט, הבעיה היא שהמסמך מצהיר בשמכם דברים שאינם מתקיימים אצלכם.

כן. אוסף פרטים מזוהים של אנשים שנשמר באופן שיטתי הוא מאגר מידע, גם אם הוא יושב בגיליון או בתיבת הדואר. השאלה הנפרדת היא אם המאגר חייב ברישום ואם אתם חייבים בממונה, ולשתיהן יש תשובה מוגדרת שלא תלויה בגודל העסק.

תנאי שימוש הם חוזה בינכם לבין המשתמש על אופן השימוש בשירות. מדיניות פרטיות היא קיום של חובת יידוע שהחוק מטיל עליכם, והיא אינה נעשית חוזה רק משום שהיא מופיעה באתר. בפרט, קבלת תנאי שימוש אינה מייצרת בהכרח הסכמה תקפה לאיסוף מידע.

אם השינוי מהותי, כן. לעמדת הרשות בגילוי הדעת על הסכמה, שינוי מהותי של תנאי השימוש במידע בלי לקבל הסכמה נוספת ייחשב שימוש שלא על יסוד הסכמה. עדכון שקט של המסמך אינו מייצר הסכמה למה שהתחדש בו.

לא. הכול רץ בדפדפן שלכם, שום שדה אינו נשלח לשרת, ואין כאן שמירה ואין מסד נתונים. בעמוד שעוסק בפרטיות זו לא הצהרה אלא הדגמה.

הטיוטה מכסה את חובת היידוע ומנוסחת לפי מה שסימנתם. היא נכונה בדיוק במידה שבה הסימון מתאר את המציאות. ככל שיש אצלכם מידע רגיש, קהל קטינים, פעילות רב לאומית או שאלה על העברת מידע לחו״ל, שם צריך ליווי אמיתי ולא תבנית, ואני ממונה הגנת פרטיות ולא עורך דין.