אודות
מי שמחזיק את כל החוט
שמי עוז קבלה. אני בונה מוצרים דיגיטליים מקצה לקצה, ומשמש ממונה הגנת פרטיות חיצוני לארגונים שחייבים בכך לפי תיקון 13. בעל הסמכת ממונה הגנת פרטיות מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
שני הדברים האלה נשמעים כמו שני עיסוקים, והם בעצם אחד. רוב הכשלים בהגנת פרטיות בארגונים קטנים ובינוניים בישראל אינם כשלים משפטיים. הם כשלים הנדסיים: המידע האישי מפוזר בין אקסלים, מיילים וקבוצות וואטסאפ, ואי אפשר לענות מתוכם מי ניגש למה, או למחוק לקוח באמת כשהוא מבקש.
ממונה שלא יכול לקרוא את המערכת ולא יכול לשנות אותה יכול רק לכתוב על זה מסמך. אני יכול לכתוב את המדיניות וגם לתקן את המערכת שמפרה אותה, וזה כל ההבדל בין ציות על הנייר לציות שמחזיק בבדיקה.
מתי פונים אליי
ארבעה מצבים
לא כל ארגון צריך ממונה, ולא כל מי שצריך מערכת צריך אותי. אלה המקרים שבהם הצירוף הזה עושה הבדל.
ארגון ישראלי שצריך למנות ממונה
חובת המינוי נכנסה לתוקף באוגוסט 2025 ותקופת ההיערכות הסתיימה. מינוי חיצוני מותר במפורש בחוק, ולארגון בינוני הוא לרוב הדרך היחידה שאינה גיוס מלא של תפקיד שהוא לא יודע להגדיר.
לשירות הממונהחברה זרה שמעבדת מידע של ישראלים
החוק הישראלי מגיע גם לגוף בלי משרד בישראל. גילוי הדעת של הרשות קובע במפורש שחקיקת פרטיות זרה, ובכללה GDPR, אינה דין בישראל ולכן אינה נכללת בידע הנדרש מממונה. ממונה אירופי לא מכסה את ישראל.
מה נדרש בישראלספק או בית תוכנה שמעבד מידע עבור לקוחות
שתי הוראות הופכות ספק לחייב במינוי משלו, גם כשהוא קטן: מחזיק במאגר של גוף ציבורי חייב ממונה, וההיקף אצל מעבד נמדד במצטבר על פני כל הלקוחות.
מתי זה חל על ספקמי שצריך מוצר או מערכת שייבנו
מהמיצוב והמודל העסקי, דרך הנרטיב והעיצוב, ועד הפיתוח וההשקה. אדם אחד לאורך כל הדרך, במקום ארבעה גורמים שכל מסירה ביניהם מאבדת חלק מהכוונה.
לבניית מערכותרקע
מה שאפשר לבדוק
מספרים בלי הקשר לא אומרים כלום, ולכן כל אחד מהם מוסבר.
בר-אילן
הסמכת ממונה הגנת פרטיות (DPO)
מקום 1
בגוגל העולמי על narrative engineering, מונח שנטבע בפרויקט שנבנה מאפס
41
עמודים שהוחזרו לאינדקס באתר לקוח אחרי איתור השורש: שגיאת מסד שהומרה ל-404
עברית ואנגלית
שתי שפות עבודה מלאות, כולל תוכן ורגולציה
איך אני עובד
קודם מיפוי, אחר כך מסמכים
הסדר הזה נשמע טכני והוא בעצם הדבר היחיד שמשנה. ארגון שמתחיל בכתיבת מדיניות מגלה באמצע שאינו יודע איזה מידע אישי בכלל יש אצלו ואיפה הוא יושב, ומגלה את זה אחרי ששילם על המסמך.
אני מתחיל במיפוי: איזה מידע אישי נאסף, מאיפה, לאן הוא זורם, מי ניגש אליו, וכמה זמן הוא נשמר. רק מהמיפוי הזה אפשר לדעת אם חובת מינוי הממונה בכלל חלה, איזו רמת אבטחה חלה על המאגר, ואם קמה חובת הודעה לרשות.
אחר כך מגיעים המסמכים, וההבדל הוא שהם מתארים את המציאות במקום לתאר כוונה. ובמקומות שבהם המציאות לא עומדת בדרישה, אני משנה את המערכת ולא רק את המסמך.
אני לא עורך דין ולא מציג את עצמי ככזה. חוות דעת משפטית מגיעה מייעוץ משפטי. לבדיקה עצמאית ראו את בדיקת חובת המינוי ואת המדריך לתיקון 13.